Dmaye
Daf 13b
משנה: הַמּוֹצֵיא פֵּירוֹת בַּדֶּרֶךְ וּנְטָלָן לְאָכְלָן וְנִמְלַךְ לְהַצְנִיעַ לֹא יַצְנִיעַ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. אִם מִתְּחִילָּה נְטָלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבֵדוֹ פָּטוּר. כָּל דָּבָר שֶׁאֵין אָדָם רְשַׁאי לְמוֹכְרוֹ דְמַאי לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵירוֹ דְמַאי. רִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּוַדַּאי וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ.
Traduction
Si l’on trouve des fruits sur sa route que l’on prend pour les manger de suite, et que l’on se propose ensuite de les mettre en réserve, on ne doit pas les mettre de côté avant d’avoir prélevé la dîme. Mais si, dès le principe, on les a seulement ramassés pour qu’il ne se perdent pas (et non pour un usage personnel), on est dispensé de prélever la dîme. Toute chose qu’il ne serait pas permis de vendre aussi longtemps qu’elle est douteuse (134)Voir ci-dessus,(2,4) et 5. Il faut adopter, non la petite mesure, mais la grande., ne peut pas non plus être envoyée à un prochain. R. Yossé permet de faire de tels envois pour des produits notoirement inaffranchis, à la condition d’en faire part au destinataire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המוצא פירות בדרך. והם בענין שהוקבעו למעשר כגון שרוב מכניסין למכור בשוק או מחצה על מחצה וכדתנן (בפ''ב דמכשירין)אם רוב מכניסין לבתיהן פטור שעדיין לא הוקבעו למעשר ואם רוב מכניסין למכור בשוק חייב שמן הבית הן מביאין וכבר הוקבעו למעשר מחצה על מחצה דמאי:
ונטלן לאוכלן ונמלך להצניע. דכשנטלן לאכלן קנה והלכך לא יצניע עד שיעשר כדי שלא יהיה תקלה לאחרים:
בשביל שלא יאבדו. ולא נתכוין לזכות בהן פטור עד שירצה לאוכלן או למוכרן או לשולחן ואז יעשר דמאי אם דינו דמאי:
כל דבר שאין אדם רשאי למכרן דמאי. כגון במדה דקה כדתנן בפ' דלעיל:
לא ישלח לחבירו. במתנה אבל שולח לו בגסה כיון שרשאי למכרו בגסה:
ר' יוסי מתיר. לשלוח לחבירו ודאי אפי' בדקה ובלבד שיודיענו שהוא טבל ואינו חושש ר' יוסי שאם נתיר לו לשלוח שמא לא יודיענו ומודה רבי יוסי שבדמאי אסור בדקה כדאמר בגמ' דבדמאי חוששין שמא לא יודיענו ואין הלכה כר' יוסי:
הלכה: תַּנִּי אֵין מַעֲבִירִין עַל הָאוֹכְלִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זָֽבְדִי בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ הָא דָּמַר בָּרִאשׁוֹנָה. אֲבָל עַכְשָׁיו מוּתָּר מִפְּנֵי הַכְּשָׁפִים.
Traduction
On a enseigné (135)(Eroubin 64b).; il n’est pas permis de passer auprès des mets que l’on trouverait sur sa route, sans les mettre de côté pour les préserver. Toutefois, ajoute R. Jacob bar Zabdi au nom de R. Abahou, cela n’a été dit qu’en principe, mais maintenant il est permis de passer outre, de crainte que ces objets n’aient été mis là dans un but de sortilège.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא דפסחים (פ''ב) מעשה בר''ג שמצא גלוסקין בדרך ואמר לטבי עבדו טול אתה גלוסקיא וראה עכו''ם אחד וא''ל מבגאי טול גלוסקין וכו' שאין מעבירין על האוכלין והובאה ברייתא זו לקמן (בפ''ק דע''ז בהלכה ט') ומסיק נמי התם דהאידנא דחיישינן לכשפים מעבירין על האוכלין:
תַּמָּן תַּנֵּינָן הַהוֹפֵךְ אֶת הַגָּלָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוּזָּק בָּהֶן אַחֵר חַייָב בְּנִזְקוֹ. תַּנִּי וַאֲסוּרִין מִשׁוּם גֶּזֶל. כַּהֲנָא אָמַר וְהוּא שֶׁהָֽפְכָהּ עַל מְנָת לִזְכוֹת בָּהּ. אֲבָל אִם הָֽפְכָהּ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לִזְכוֹת בָּהּ לֹא בְּדָא. וּלְעִנְייָן נְזִיקִין לֹא בְדָא שַׁנְייָה בֵּין הָֽפְכָהּ עַל מְנָת לִזְכוֹת בּוֹ בֵּין הָֽפְכָהּ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לִזְכוֹת בּוֹ וְהוּזָּק בָּהֶן אַחֵר חַייָב בְּנִזְקוֹ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵן. אָמַר רִבִּי אָבִין תַּמָּן כְּתִיב בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם בַּעַל הַנֶּזֶק יְשַׁלֵּם. בְּרַם הָכָא עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר מִשֶׁלָּךְ אַתְּ מְעַשֵּׂר וְאֵין אַתְּ מְעַשֵּׂר מִשֶּׁל אֲחֵרִים.
Traduction
On a enseigné ailleurs (136)(Baba Kama 3,4): ''Celui qui roule une grosse pierre sur la place publique, dont le déplacement fait qu’aune autre personne est blessée, est responsable du dommage qui en est résulté''. L’on ajoute qu’il est interdit de prendre cette pierre (137)Tossefta sur Baba Qama 2. sous peine de commettre un vol (elle est acquise par celui qui l’a roulée). —Cela n’est vrai, dit Cahana, que si on a roulé la pierre dans l’intention de l’acquérir; mais, sans cette condition, l’acquisition n’est pas effective. Cependant, au point de vue des dommages à payer, on n’établit pas de distinction, pour celui qui a roulé la pierre, entre le cas où l’on a fait la condition d’acquisition, ou non: il faut, en tous cas, rembourser le dommage dont on a été la cause. Comment donc se fait-il alors que, dans notre Mishna, on établisse une distinction pour le prélèvement de la dîme, entre l’action de prendre les fruits pour soi et elle qui a lieu pour les préserver? R. Abin répondit ainsi: pour les blessures, il est dit: le maître du fossé paiera (Ex 21, 24), c’est-à-dire, celui qui a causé le dommage le paiera; tandis que pour la dîme, il est écrit (Dt 14, 22): tu prélèveras la dîme; la répétition du verbe rédimer indique que l’on est tenu de rédimer ce qui vous appartient, non ce qui est à autrui.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. (בפ''ג דב''ק הלכה ד'):
ההופך את הגלל ברה''ר והוזק בהן אחר חייב בנזקו. שהוא הגורם להזיק כדמפרש לקמן:
תני ואסורין משום גזל. דגבי גלל לא קנסו חכמים לומר כל הקודם זכה בו כדאמרינן התם ברישא משום דמאן דמפיק לגלל לר''ה לאו לאשבוחי הוא מפיק לפי שמושבח ועומד הוא ולא אתי לשהויי התם ומייתי לה הכא משום דבעי לאקשויי אהא דכהנא דלקמיה:
כהנא אמר. אמתני' דהכא קאי דקתני נטלן וכו' עד שיעשר והוא שהפכה על מנת לזכות בה אבל אם בתחלה הפכה ע''מ שלא לזכות בה לא בדא אמרו שצריך לעשר דכיון דלא זכה בהן מעיקרא אין חיוב המעשר חל עליו:
ופריך ולענין נזקין לא בדא שנייא וכו' והכא את אמר הכן. ומ''ש דלענין נזקין בהופך את הגלל בר''ה דלא שאני לן בזה שאפי' זה ההופך את הגלל לא נתכוין לזכות בהן חייב הוא בנזקן והכא את אומר הכן דדוקא שנתכוין לזכות בהן נתחייב במעשר:
תמן כתיב בעל הבור ישלם. בעל הנזק ישלם כלומר מי שהוא עושה הנזק עכשיו הוא ישלם והרי הוא הפך את הגלל ממקומו והשליכו למקום אחר ונתקל בו אדם שם ואם היה במקומו הראשון לא נתקל בו זה הלכך הוא הכורה בר''ה:
ברם הכא עשר תעשר משלך אתה מעשר וכו'. דתבואת זרעך כתיב וכל זמן שלא זכה בו אינו חייב לעשר:
כָּל דָּבָר שֶׁאֵין אָדָם רְשַׁאי לְמוֹכְרוֹ דְמַאי לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵירוֹ דְמַאי. מִידָּה דַקָּה שֶׁאֵין אָדָם רְשַׁאי לְמוֹכְרוֹ דְמַאי לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵירוֹ דְמַאי. מַידָּה גַסָּה שֶׁאָדָם רְשַׁאי לְמוֹכְרו דְמַאי יִשְׁלַח לַחֲבֵירוֹ דְמַאי. רִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּוַדַּאי בֵּין דַּקָּה בֵּין גַּסָּה וְאוֹסֵר בִּדְמַאי בְדַקָּה.
Traduction
Toute chose qu’il ne serait pas permis de vendre aussi longtemps que c’est douteux ne peut pas non plus être envoyée à un prochain'', dit la Mishna. Cela veut dire qu’il n’est pas permis d’envoyer de petites quantités, sujettes au doute, comme il est interdit d’en vendre, mais c’est permis pour les grandes. Selon R. Yossé, il est permis de vendre (sans rédimer) les objets dont on est certain qu’ils ne sont pas rédimés, que ce soit une petite quantité ou une grande (parce qu’en ce cas, on avertit toujours l’acquéreur), mais c’est interdit pour de petites quantités d’objets douteux (de crainte qu’en raison du peu de gravité de ce cas, l’on oublie d’en aviser l’acquéreur).
Pnei Moshe non traduit
כל דבר שאין אדם רשאי וכו'. טעמא דר' יוסי מפרש דמודה בדמאי דבדקה אסור מפני הגדר הוא דהואיל דקיל ליה בדמאי חיישינן שמא לא יודיענו:
כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה נוֹטֵל מִן הָעֶלְיוֹן וּמְתַקֵּו. וְאֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם גֶּזֶל. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּהֲנָא הֲוָה מַסְמִיךְ לְרִבִּי לִעֶזֶר עָֽבְרוּן עַל חַד כֶּרֶם. אָמַר לֵיהּ אַייְתִי לִי חַד קִיסֵּם מֵיחֲצַד שִׁינָּיי. חָזַר וְאָמַר לֵיהּ לֹא תֵּיתִי לִי כְּלוּם אָמַר דְּאִין אַייתֵי כָּל בַּר נַשׁ וּבַר נַשׁ מֵיעֲבַד כֵּן הָא אָזִיל סְייָגָא דְּגוּבְרָא. רִבִּי חַגַּיי הֲוָה מַסְמִיךְ לְרִבִּי זְעִירָא עָבַר חַד טָעִין חַד מֵיבַל דְּקִיסִּין. אָמַר לֵיהּ אַייְתִי לִי חַד קִיסֵּם מֵיחֲצַדָן שִׁינָּיי. חָזַר וְאָמַר לֵיהּ לֹא תֵּיתִי לִי כְּלוּם דְּאִין אָתֵי כָּל בַּר נַשׁ וּבַר נַשׁ מֵיעֲבַד כֵּן הָא אָזֵילָא מִיבְלָא דְּגוּבְרָא. לָא רִבִּי זְעִירָא כָשֵׁר כָּל כֵּן. אֶלָּא מִילִּין דְּיוֹצְרָן שָׁמַע לָן 13b נֵעַבְדִּינָן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ קָנֶה לֹא הָיָה חָסֵר אֶלָּא מִמְנֵי לֵיהּ. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה נוֹתֵן דְּמֵי אַחַת מֵהֶן וּמְתַקֵּן.
Traduction
Comment fait-on pour rédimer en ce cas? On prend quelques feuilles de dessus, et on prélève la dîme. Un tel; acte n’est pas interdit comme si c’était un vol (dîme prélevée sur des objets d’autrui), car le propriétaire n’a pas égard à quelques feuilles, ainsi que le prouve l’exemple de R. Simon bar Cahana (131)Cf. (Halla 4,12).: comme R. Eliézer, s’appuyant sur son bras, passait auprès d’une vigne, il lui dit: apporte-moi un éclat de bois (sans valeur) pour me curer les dents; puis, réflexion faite, il se reprit et dit: ne m’apporte rien, car si chacun venait en enlever autant, il ne resterait bientôt plus rien de la haie (132)Littéral: le fagot de l'homme s'en irait. de cet homme (mais c’est là un excès de scrupules). De même, lorsque R. Hagaï soutenait le bras faible de R. Zeira, un homme vint à passer chargé d’une coupe de bois; apporte-moi, lui dit R. Zeira, un brin de bois pour mes dents, puis, se reprenant, il lui dit: ne m’en apporte pas, car si chacun venait en faire autant, il ne resterait plus rien de la charge de cet homme. Ce n’est pas que R. Zeira ait été un homme tellement pieux, qu’une crainte exagérée l’eût inspiré; seulement, il a voulu faire entendre qu’il faut agir ainsi pour détourner les autres de tout mal pouvant mener au vol, interdit par Dieu. R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: dès que l’on a pris les produits en mains, l’acquisition est faite; il n’y manquait plus qu’un détail, celui de les compter. Comment fait-on au cas où l’on ne les prend pas? On paie le montant de l’un de ces produits servant à rédimer le reste (contrairement à l’avis de R. Hiskia, selon lequel le prélèvement est fourni par le propriétaire);
Pnei Moshe non traduit
כיצד הוא עושה. נוטל מן העליון שלפניו ומתקן ואומר הרי זה מעשר על אלו שרציתי לקנותם:
ואינו אסור משום גזל. בתמיה והלא כשמחזיר לו ואינו לוקח כלום וקורא שם למעשר נמצא גוזל הוא את הבעלים שהן צריכין ליתן זה למעשר ואם כל אדם שבאין לקנות ממנו יעשו כן לא ישאר לו מאומה ויהיה צריך ליתן הכל למעשר:
כהדא וכו' ומייתי להני עובדי דאמרו כה''ג ולא משני להקושיא עד לבתר כן ר' אבהו בשם ר' יוחנן וכו' דלקמן:
היה מסמיך לר' אלעזר. היה נשען על ידו ועברו לפני כרם אחד וא''ל תביא לי קיסם אחד מן הסייג של הכרם לחצות בו השניים וחזר בו וא''ל לא תביא לי כלום שאם יבואו כל בנ''א העוברין לעשות כן ילך להפסד כל הסייג דהאי גברא בעל הכרם וה''נ בעובדא דר' חגיי ור' זעירא שעבר אחד טעון עליו משאוי של חבילת קיסמין וא''ל ר' זעירא כן וחזר בו משום כך:
לא ר' זעירא כשר וכו'. דברי ר' זעירא בעצמו הן מרוב ענותנותו אמר לא שר' זעירא אדם כשר הוא כל כך לדקדק על דבר מועט כזה מליקח משל אחרים אלא כך הוא מילין דייצרן שמע לן נעבדינן מפני שדברי' כאילו אין היצה''ר מגרה בנו כ''כ והוא בעצמו שומר לנו ואינו מפתה אותנו וא''כ נעשה זה להתאפק מליטול דבר מועט הזה ומיהת שמעינן מהני עובדי דאף שהוא דבר מועט מ''מ בהצטרפות כאו''א שיעשה כן הוי גזל והשתא הדרינן להקושיא אם כל א' יעשה כזה להחזיר המקח ולעשרו נמצא שלא ישאר ביד המוכר כלום:
ר' אבהו בשם ר' יוחנן וכו'. כלומר דמשני דבאמת כך צריך לומר דהטעם דיעשו ולא יחזיר כך משום כיון שמשך קנה שלא היה חסר אלא להיות המוכר ממני ליה המנין וכיצד הוא עושה נותן דמי אחת מהן להמוכר ומתקנן לאותו המנין שרצה לוקח בתחלה. ואין כאן גזל:
וְלֹא נִמְצָא עוֹשֶׂה תְקָלָה לַבָּאִים אַחֲרָיו. עוֹשֶׂה אוֹתָן צִיבּוּר לְפָנָיו. וְיִקְבַּע אוֹתָן לְתוֹךְ פֵּירוֹתָיו. וְלֹא כֵן תַּנִּי קוֹבֵעַ הוּא אָדָם מַעְשְׂרוֹתָיו שֶׁל חֲבֵירוֹ לְתוֹךְ פֵּירוֹתָיו וַאֲפִילוּ עוֹשֶׂה תְקָלָה לַבָּאִים אַחֲרָיו. אָמַר רִבִּי חִינְנָא תִּקְּנוּ בְלוֹקֵחַ וְלֹא תִקְּנוּ בְּמַחֲזִיר.
Traduction
et, pour que ceux qui viendront après lui ne soient pas entraînés à mal agir (et ne l’emploient à rédimer d’autres, en supposant que ce n’est pas encore rédimé), on le leur fait savoir en entassant ces produits à part. Ne devrait-on pas obliger le marchand à déterminer la dîme des objets vendus au milieu des fruits qui lui restent chez lui (sans crainte de confusion et sans contraindre l’acheteur à faire cette opération)? N’a-t-on pas enseigné (133)Cf. ci-après,(7,1). que lorsque l’on vend des fruits non libérés à son prochain (sans l’aviser), le marchand peut fixer au milieu des siens, la part de dîme qui leur est afférente, sans s’arrêter à la supposition qu’il peut en résulter de la confusion pour d’autres (qui prélèveraient indûment la dîme avec ce qui est déjà racheté)? On admet ce procédé, répondit R. Hinena, de rédimer ainsi les produits lorsqu’ils sont achetés de cette façon; mais non lorsqu’il est possible de prévenir.
Pnei Moshe non traduit
ולא נמצא עושה תקלה לבאים אחריו. לקנות מהמוכר הזה שהרי החלק זה מעושר הוא והבאים אחריו שיקנו אפשר שיעשרו מזה על השאר ונמצא מעשרין מהפטור על החיוב. ומשני עושה אותן צבור לפניו. כלומר שהמוכר יעשה אלו המעושרין ציבור בפ''ע לפניו ויאמר להבאין לקנות החלק הזה כבר מעושר הוא:
ויקבע אותן לתוך פירותיו. כלומר דהדר פריך ואמאי יפסיד למה צריך ליתן להמוכר דמים בשביל המעשר ולמה לא יקבע המעשר הזה לתוך פירותיו שלו דכי לא כן תני בתוספתא דמעשר שני (פ''ד) קובע הוא אדם וכו' וכך היא שנויה שם מפרישין תרומת מעשר על פירות ע''ה ואע''פ שעושין תקלה לבאין אחריו אלמא דקובע אדם תרומת מעשר במקום א' על פירות ע''ה לתקנן ולא חיישינן לתקלת הבאין אחריו לקנות מאותן הפירות ויפריש מהן על פירות אחרים וה''נ אמאי חוששין לכך יעשה הוא ג''כ תרומ' מעשר על פירותיו ולא יפסיד הדמים שנותן להמוכר:
א''ר חיננא. דלא תקנו זה אלא בלוקח ואינו מחזיר המקח אבל לא תקנו במחזיר המקח לעשות כן דכיון שהוא חוזר בו ממה שלקח יפסיד דמי המעשר ולא יקבע אותו על פירותיו:
כֵּינִי מַתְנִיתָא הָיָה עוֹמֵד וּבוֹרֵר. עַד כְּדוֹן בְּאוֹתוֹ הַמִּין אֲפִילוּ מִין אַחֵר.
Traduction
– Lorsque la Mishna parle de celui qui, achetant un objet, en veut un autre, il s’agit de choisir, sans avoir encore rien acquis. Il n’y est question, toutefois, que du cas où l’on choisit entre des produits de la même espèce; mais, qu’en est-il lorsque l’on passe à une autre espèce? (Il n’y a pas de réponse à cette question).
Pnei Moshe non traduit
כיני מתניתא. על הסיפא קאי היה עומד ולוקח. ומהו ולוקח דקאמר והלכך מפרש דה''ק היה עומד ובורר ליקח וראה טוען אחר וכו'. ורבותא קמ''ל דאע''ג שלקח בידו מ''מ לא קנה שיתחייב במעשר כשמחזירו דלא לקח בידו אלא להיות בורר מהן ולא היה בדעתו ע''מ לקנות:
עד כדון באותו המין. אם עד כאן לא אמרו אלא אם היה טוען אחר היפה ממנו מאותו המין בעצמו דאפשר אם היה ממין אחר היה בדעתו לקנות גם את זה או לא ופשיט ליה דאפי' היה מין אחר לא אמרינן דדעתו היה לקנות גם מין הראשון אלא כיון שלא נטל בידו אלא להיות בורר לא קנה ומותר להחזיר וא''צ לעשר:
Dmaye
Daf 14a
משנה: הַמּוֹלִיךְ חִיטָּיו לִטְחוֹן עִם הַכּוּתִי אוֹ לִטְחוֹן עִם עַם הָאָרֶץ בְּחֶזְקָתָן לְמַעְשְׂרוֹת וְלִשְׁבִיעִית. לִטְחוֹן הַנָּכְרִי דְּמַאי. הַמַּפְקִיד פֵּירוֹתָיו אֶצֶל הַכּוּתִי וְאֶצֶל עַם הָאָרֶץ בְּחֶזְקָתָן לְמַעְשְׂרוֹת וּלְשְׁבִיעִית וְאֶצֶל הַנָּכְרִי כְּפֵירוֹתָיו. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר דְּמַאי.
Traduction
Si l’on apporte des froments pour les moudre chez un meunier samaritain ou chez un meunier ignorant (141)(Guittin 61b)., elles restent dans leur situation première sous le rapport de la dîme et de la 7ème année agraire (on le soupçonne pas d’avoir échangé ces produits contre d’autres non libérés); mais, si l’on remet ces blés à un meunier idolâtre, ils deviennent douteux (on craint un échange). Si l’on place ses fruits en dépôt chez un samaritain ou un ignorant (142)(Bekorot 11b)., ils restent dans leur état primitif sous le rapport de la dîme et de la 7ème année; mais si le dépôt a lieu chez un idolâtre (143)(Avoda Zara 31a)., ils conservent le caractère de ses propres fruits (il n’y a plus lieu de les libérer); mais, selon R. Simon, ils deviennent douteux.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המוליך חטים לטוחן כותי. לטחון אותן:
הרי הן בחזקתן. דלא חשידי להחליף אלו המתוקנים באחרים שאינן מתוקנין:
לטוחן עכו''ם דמאי. דחשוד הוא להחליף ושמא החליפן בחטין של ע''ה ולבתר דאשכחי לכותים יונה בראש הר גריזים שהיו עובדין אותה עשאום כעכו''ם לכל דבר:
אצל העכו''ם כפירותיו. ורישא מפני שדרך בנ''א להוליך קופות רבות של חטין ולהניחן אצל הטוחן חיישינן שמא נתחלפה קופה זו בקופה אחרת של ישראל שהן דמאי אבל פירות בפקדון ליכא למימר שמא החליפן בפירות של ישראל אלא שמא החליפן העכו''ם בפירותיו לפיכך הן כפירותיו של עכו''ם. ודין פירות של עכו''ם תלוי בגמר מלאכתן ביד מי כדמפרשינן בגמ':
רש''א דמאי. ר''ש סבר דאף בפירות פיקדון חיישינן שמא נתחלפו בבית העכו''ם עם פירות של ישראל אחר שכשם שישראל זה הפקיד אצלו כך חיישינן שמא ישראל אחר מן החשודים על המעשרות הפקיד גם כן בידו ונתחלפו אלו באלו ואין הלכה כרבי שמעון:
הלכה: רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן נִתְחַלְּפָה קוּפָּתוֹ אֶצֶל הַטָּחוֹן אִם הוּחְזָק עַם הָאָרֶץ לִהְיוֹת טוֹחֵן שָׁם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם חוֹשֵׁשׁ וְאִם לָאו אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וְיָחוּשׁ מַה בֵּינָהּ וּלְסֵירָקִי. לֹא כֵן תַּנִּי סֵירָקִי שֶׁהָֽיְתָה מִסְתַּפֶּקֶת יוֹם אֶחָד מִן הָאָסוּר נַעֲשֶׂה אוֹתוֹ הַיּוֹם הוֹכִיחַ לְכָל הַיָּמִים. סֵירָקִי אֵיפְשָׁר לָהּ שֶׁלֹּא לְהִסְתַּפֵּק. בְּרַם הָכָא לֹא הוּחְזָק עַם הָאָרֶץ לִהְיוֹת טוֹחֵן שָׁם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.
Traduction
R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: si le panier d’un compagnon a été échangé, par mégarde, chez le meunier contre un autre, et il est constant que l’ignorant y faire moudre son blé le même jour, l’échange est à craindre; si cette mouture n’a pas lieu d’ordinaire en ce même jour, la crainte n’existe pas (144)On ne suppose pas que, par exception, la mouture du blé de l'ignorant aura eu lieu ce jour.. Mais ne devrait-on pas éprouver tous les jours la même crainte comme pour la boulangère? Puisqu’elle est sujette au doute (et qu’il devient interdit de lui acheter), en un seul jour de la semaine, le doute subsiste tous les autres jours (145)Voir plus haut,(2,1).; ne devrait-il pas en être de même ici? —Non, pour elle, il est impossible de ne pas avoir de doute (il est certain qu’au moins un jour, l’interdiction subsiste), tandis qu’ici il n’est pas présumable que la mouture de l’ignorant ait juste lieu aux mêmes jours que le compagnon.
Pnei Moshe non traduit
גמ' נתחלפה קופתו. שנתחלף לו לחבר קופתו של חטין אצל הטוחן:
חושש שמא נתחלפה עם של ע''ה:
ואם לאו. שלא טחן ע''ה באותו היום אינו חושש שמא מיום אתמול או מקודם נשאר שם של ע''ה ונתחלף עם שלו:
ויחוש ואפי' מיום אחד וכי מה בינה לבין סדקית. המוכרת תבואה על יד על יד קרויה סידקית א''נ סירקית והיא סוחרת ישמעאלית. וגרסינן להא בפ''ק דכתובות (בהלכה י'):
לא כן תני סידקית שהיה מסתפקת יום א' מן האסור. למכור הימנו נעשה אותו יום הוכיח לכל הימים וחוששין מליקח ממנה ואמאי קאמרת הכא דדוקא אם טחן באותו היום הוא דחוששין:
סידקית אפשר לה שלא להסתפק. בתמיה כלומר שאני סידקית שהרי אי אפשר לה שלא להסתפק ולמכור וכיון שראינו יום א' שהיא משתמשת ומוכרת מן האיסור חוששין לכל הימים אבל הכא אם לא הוחזק ע''ה להיות טוחן שם באותו היום למאי ניחוש דהא הטוחן גופיה אינו חשוד להחליף הוא כמו הסידקת שראינו אותה בעצמה מסתפקת ומוכרת מן האיסור:
14a רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי גִידּוּרוֹ הִתִּירוּ דְּמַאי בְגַסָּה.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: lorsque, pour de grandes quantités d’objets douteux, il a été permis de les vendre, c’est en raison de l’espèce de haie protectrice qui préserve les droits de la dîme pour le reste (138)''C'est-à-dire, la dispense a lieu pour le vendeur, non pas parce que le gain est à celui qui achète en gros ou reçoit gratis, mais pour que l'homme pieux ne soit pas détourné du compagnonnage par la difficulté de ne pouvoir rien vendre, en cas de doute; c'est donc permis en gros.''.
Pnei Moshe non traduit
התירו דמאי בגסה דהוא מתני' ר' יוסי וכו'. וכלומר והא דהתירו בדמאי בגסה ולא חייש למידי ר' יוסי לטעמיה דקאמר במתני' בס''פ דלעיל סלי תאנים וכו' אכסרה במדה גסה פטור דכל שהוא בגסה מידע ידע הלוקח או המקבל דזה לא עישר שהרי התירו לו למכור ולשלוח בגסה ומפריש הוא דמאי:
דּוּ מַתְנִיתָא רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר סַלֵּי תְאֵינִים וְסַלֵּי עֲנָבִים וְקוּפּוֹת שֶׁל יֶרֶק כָּל זְמָן שֶׁהוּא מוֹכְרָן אֲכָסָרָא פָּטוּר. אָמַר רִבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שָׁלַח לִי רִבִּי יוֹסֵי בִּירְבִי אֶתְרוֹג וְאָמַר לִי זֶה בָּא בְיָדִי מִקֵּיסָרִין. וְלָמַדְתִּי בוֹ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים. שֶׁהוּא וַדַּאי. שֶׁהוּא טָמֵא. שֶׁלֹּא בָּא בְּיַד אַחֵר. שֶׁהוּא וַדַּאי. שֶׁפֵּירוֹת קֵיסָרִין וַדַּאי. שֶׁהוּא טָמֵא מַרְבִּיצִין עָלָיו מַיִם. שֶׁלֹּא בָּא בְּיַד אַחֵר שֶׁאִילּוּ בָא בְיַד אַחֵר הָיִיתִי מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה. וִיעַשֵּׂר מִמֶּנוּ עָלָיו. דּוּ חָשַׁשׁ לְהָדָא דְּבַר קַפָּרָא. דְּבַר קַפָּרָא אָמַר אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת מְשַׁלְּחִין לַחֲבֵירֵיהֶן דְּבָרִים חֲסֵרִין. וְלֹא מַתְנִיתִין הִיא רִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּוַדַּאי בִּלְבַד שֶׁיּוֹדִיעָן. אָתָא מֵימַר לָךְ אַף עַל גַּב דּוּ פְלֵיג עַל רַבָּנִין לָא עֲבַד עוּבְדָא דִכְווָתֵיהּ.
Traduction
Ceci est conforme à l’enseignement suivant: selon R. Yossé, aussi longtemps que l’on vend les paniers de figues, ou de raisins, ou des bottes de légumes verts, d’une façon approximative xhra (139)Cf. ci-dessus,(2,5), note., on est dispensé de les rédimer en cas de doute (la particularité du mode de transport éveille suffisamment l’attention). R. Simon ben Gamliel raconte (140)Comp. Babli (Hulin 6a) et ci-dessus,2,1, Tossefta Demaï 3,1. que R. Yossé, un homme important, lui envoya un cédrat, en lui disant qu’il l’avait reçu de Césarée. De cette façon, dit-il, j’ai appris du même coup trois choses: 1° qu’il est non rédimé (avec certitude); 2° qu’il est devenu susceptible d’impureté; 3° qu’il n’en avait pas reçu d’autre. Il est certain que ce fruit n’était pas rédimé, en raison de sa provenance de Césarée; il était devenu susceptible d’impureté, parce que dans cette localité on mouille les fruits; il n’en avait pas reçu d’autre, sans quoi on l’eût rédimé en prenant une part d’un autre. —Pourquoi ne pas prendre de ce fruit même une petite part pour le rédimer? —C’est que l’on a égard à la recommandation de Bar-Kappara, qui rappelle l’usage de ne pas envoyer à un ami des objets entamés. —Mais la Mishna ne dit-elle pas: ''R. Yossé le permet pour les objets certainement non rédimés, à la condition de le faire savoir'' (Pourquoi donc n’a-t-il pas agi de même dans le fait qui vient d’être cité)? —Cet exemple vient précisément démontrer que, tout en étant d’un avis contraire à celui des autres rabbins, il n’a pas agi selon son opinion (par déférence pour les autres).
Pnei Moshe non traduit
אמר רשב''ג וכו'. תוספתא היא (בפ''ג):
ולמדתי בו ג' דברים. מלשונו ששלח לי זה בא בידי מקיסרין כדמפרש ואזיל:
שהוא ודאי. אינו מתוקן. מדקאמר מקיסרין לפי שפירות קסרין ודאי הן וחייבין במעשר ולכן הודיעני שאינו מעושר:
שהוא טמא מרביצין עליו מים. כלומר שהוא מוכשר לקבל טומאה לפי שמרביצין עליו מים כדי שיהא הדר וזה למדתי מדאמר זה בא בידי ולא היה לו לומר אלא זה הוא מקסרין וזה בא בידי ללמדני שנזהרתי בו מליגע בדבר המטמא אחר שהוכשר לקבל טומאה:
שלא בא בידו אחר כו' היה מעשר וכו'. וכך הוא שם כלומר שלא היה צריך להודיעני שהוא מקסרין אם היה בידו אתרוג אחד לפי שהיה מעשר מזה על זה:
ויעשר ממנו עליו. ולמה שלח לו אינו מתוקן היה לו לעשר חתיכה אחת ממנו עליו. ומשני שהוא היה חישש להא דבר קפרא שאומר אין דרך בנ''א להיות משלחין לחבריהן דברים חסירין:
ולא מתני' היא ר' יוסי מתיר וכו'. ומנ''ל למידק שלא בא בידו אחר דילמא אף שהיה בידו אחר ולא רצה לתקנו דלטעמיה הוא דאזיל דס''ל במתני' דמותר לשלוח טבל ודאי ובלבד שיודיענו והרי הודיעו שהוא ודאי. ומשני אתא מימר לך דאע''ג דהוא פליג על רבנן לא עבד עובדא דכוותיה נגד החכמים אלא דמסתמא לא היה בידו לתקנו:
רִבִּי זְעִירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא וְלֹא מִפֵּירוֹת שֶׁהֵן מוּתָּרִין בְּקֵיסָרִין הוּא. אָמַר לֵיהּ וְלֹא רִבִּי הִתִּיר קֵיסָרִין. וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל קוֹדֶם לְרִבִּי הָיָה.
Traduction
R. Zeira objecta à R. Yassa: cela ne fait-il pas partie des fruits de Césarée, dont la consommation est permise sans formalité préalable? C’est Rabbi, fut-il répondu, qui a donné cette autorisation, tandis que le fait rapporté par R. Simon ben Gamliel a précédé la décision de Rabbi.
Pnei Moshe non traduit
ולא מפירות שהן מותרין בקסרין הוא. דהא אמרינן בפ' דלעיל שהתירו קסרין לפוטרה ממעשרות:
א''ל ולא רבי. הוא שהתיר קסרין ורשב''ג קודם לרבי היה ועדיין לא התירו אותה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source